המתיחות הגוברת בין ארה"ב לסין בנושא טאיוואן – ביקור פלוסי, שיגור טילים מעל טאיוואן שנפלו במים הכלכליים של יפן, ביקור לא מוצלח של מזכיר המדינה אנתוני בלינקן בסין, תמיכת סין במלחמתה של רוסיה באוקראינה, הניסיון הסיני לעקוף את הסנקציות האמריקניות על איראן ותוכנית הגרעין שלה על ידי רכש דלק מאיראן ועוד – עלולה להידרדר במהירות לעימות רחב בין המעצמות.
ביקרתי לאחרונה בטאיוואן, כאורח הנשיאה, עם משלחת של בכירי הארגון להגנת הדמוקרטיות (FDD) שבסיסו בוושינגטון ובכירים לשעבר מצה"ל. בפגישות עומק עם בכירים בצבא ובמשרדי החוץ והביטחון הוצגו לנו המוכנות מול האיום הסיני, היערכות הצבא כולל שינוי מודל השירות (מעבר לשנת חובה ובניית מערך מילואים), וכיווני ההתעצמות ובניין הכוח.
הלקח העיקר מהביקור היה שראוי שישראל וטאיוואן, שתי דמוקרטיות המאוימות על ידי דיקטטורות, יחזקו את הקשרים ביניהם במגוון נושאים, כולל בנושאים ביטחוניים. בכל עימות בין ארה"ב לסין על טאיוואן המסר חייב להיות חד וברור, ישראל עומדת לצד בת בריתה העיקרית, ארה"ב.
סביר שעימות בין ארה"ב לסין יתחיל באזור האוקיינוס השקט בעקבות פעילות סינית מול טאיוואן, או אפילו – כפי שמשתקף ממשחקי מלחמה סיניים – בהתקפות מקדימות של סין על כוחות ארה"ב, יפן וטאיוואן. העימות ישפיע בוודאות על כל מדינות האזור (הפיליפינים, וייטנאם ואחרות), עם פוטנציאל התפשטות לאזורים אחרים. ישראל אינה מעורבת בסכסוך, וכך ראוי, אבל עמדת ישראל בתחרות שבין המעצמות חייבת להיות ברורה.
וושינגטון מצפה, ובצדק, שישראל תתייצב לצידה ולצד ידידותיה בעימות, ללא סייגים. התחרות והעימות הצפויים בין סין לארה"ב יהיו נמרצים ומכריעים, לא פחות מהמלחמה הקרה בזמנו בין מוסקבה ובין וושינגטון, ואולי אף יותר. לישראל אין מרחב גמישות וחיזוק היחסים עם טאיוואן יאותת לארה"ב היכן ישראל עומדת. לכן, חשוב מאד לבחון מחדש ולשנות, ולו חלקית, את משוואת היחסים בין ישראל לטאיוואן. הידוק היחסים בין הממשלות הדמוקרטיות של ישראל וטאיוואן יהיה צעד חכם, אם ייעשה בזהירות הנדרשת. כפי שהצהרתי בפגישתנו עם נשיאת טאיוואן, לשתי המדינות יש הרבה מה ללמוד זו מזו ולישראל יש אפשרויות רחבות לסייע לטאיוואן, במישרין או בעקיפין.
לפי הפרסומים הוזמן ראש הממשלה נתניהו לביקור בסין והוא צפוי להיענות בחיוב להזמנה, כמקובל בין ראשי מדינות. אין בכוונתי כמובן לקבוע אם ראש הממשלה צריך או לא צריך לנסוע, אבל חשוב מאד שראש הממשלה יבהיר שאין בביקור מסר מתריס כלשהוא לנשיא ארה"ב, להיפך. רה"מ יכול לנצל את הביקור כדי לשפר את היחסים עם ארה"ב, גם אם זה לא יהיה פשוט, בכך שהוא יבהיר לנשיא סין, גם בארבע עיניים וגם בפומבי, את עמדות ישראל, את עמידתה האיתנה לצד ארה"ב ואת דאגת ישראל מהפעילויות האחרונות של סין ובמיוחד מתמיכתה באויבינו.
עוד לפני המשבר בין ארה"ב לסין סביב טאיוואן בעקבות ניסויי הטילים שסין ערכה באזור הפאסיפי וארה"ב שלחה בתגובה משחתות לאזור, התחולל משבר חריף בין ישראל לארה"ב כתוצאה משיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל לסין, שהתבטא במכירת ציוד צבאי וטכנולוגיות רגישות (מל"טים משוטטים ומערכות התראה). לקח זמן רב לשקם את היחסים הביטחוניים בין ישראל וארה"ב וסיום המשבר כלל בניית מערכת הבנות ומנגנונים מוסכמים להגבלת היצוא הביטחוני לסין.
מקור נוסף לדאגה הוא היחסים המתהדקים במשולש איראן, רוסיה, סין כשחימום היחסים בין איראן לסעודיה נעשה בתיווכה ובעידודה של סין. הסינים חתמו הסכם על פיו הם ישקיעו, במהלך 25 השנים הבאות, כ-400 מיליארד דולר בכלכלה האיראנית, בתמורה לנפט איראני ויהדקו את שיתוף הפעולה הצבאי. הכסף שיוזרם יאפשר לאיראן גישה לטכנולוגיות סיניות רגישות ומתקדמות, יסייע לביסוס התעשייה הביטחונית האיראנית ויתמוך בתוכניות הפיתוח של הנשק הקונבנציונלי והגרעיני. הכסף הסיני יממן את ארגון הטרור, משמרות המהפכה, ויאפשר המשך תמיכה ומימון בטרור באזורנו, החיזבאללה והחמאס.
הנתונים מצביעים בבירור שסין אינה ידידה של ישראל והגיע הזמן לשנות את מערכת היחסים אתה ועם טאיוואן. כפי שלמדנו במהלך הביקור בטאיוואן, תמונת המצב אף מסוכנת יותר לארה"ב. הנשיא הסיני מחפש דרכים לאתגר את הדומיננטיות האמריקנית, קודם באזור האינדו-פסיפי ולאחר מכן בעולם.
במהלך הביקור נחשפנו לכלכלה טאיוואנית מתקדמת מאד שמפיקה כ-800 מיליארד דולר GDP ומדורגת 22 בעולם. כלכלה חופשית ועתירת הייטק, מובילה עולמית בבניית שבבים ורכיבים מתקדמים, שעוסקת באופן נרחב בפיתוח וייצור יכולות ביטחוניות, לאור העובדה שכמעט אף אחד לא מוכן למכור לה מערכות נשק מתקדמות, כולל מערכות הגנה אווירית.
אם ישראל תנהג בחוכמה ובזהירות הנדרשת, עשוי להיפתח לתעשייה הישראלית שוק עתיר משאבים, לשת"פ עצמאי וישיר, או דרך ארה"ב.
לאלו שיטענו כי הניתוק מסין לא יהיה פשוט וישראל תסכן השקעות בעשרות מיליארדי דולרים, כדאי לבחון את הירידה הדרמטית בהשקעות מסין בשנים האחרונות, חלק בעקבות הקורונה וחלק באופן טבעי, או כתוצאה משינוי המדיניות הממשלתית , אבל גם אם לא הסיכון כדאי וישראל חייבת להמשיך ולחסום יוזמות סיניות להשתלטות על תשתיות קריטיות ישראליות, כחלק מהתוכנית הסינית "BELT AND ROAD".
לעומת זאת, מגזר ההייטק והאקדמיה, שאותו זיהתה סין כמקור לגניבת טכנולוגיות, עדיין רחוק משינוי ומתפתה להשקעות קטנות יחסית, שנועדו למנף ידע ישראלי בליבת העיסוק הבינלאומי, כגון בינה מלאכותית, טילים היפרסוניים, מחשוב-על, רובוטיקה ועוד. ישראל שואפת להרחיב שיתוף פעולה טכנולוגי עם ארה"ב בנושאים אלו, ולאחרונה הוקמו בהנחיית הקונגרס קבוצות עבודה בין משרדי הביטחון (יוזמה של ה-FDD) לקידום שיתוף הפעולה. היוזמות לא יבשילו אם ארה"ב לא תהיה משוכנעת שישראל התנתקה לחלוטין מסין ותמנע ממנה מעורבות. לעומת זאת, שת"פ עם טאיוואן, שמשוועת לעזרה בתחומים הללו, עם ארה"ב או בעידודה, הוא כיוון נכון.
יזמי ההייטק והאקדמיה, חייבים להבין ששת"פ סיני יסגור צינורות ושווקים אמריקנים. אין יותר יכולת להעביר קו בין טכנולוגיות ופרויקטים ביטחוניים ואזרחיים, הכול קשור.
ייתכן שדווקא ביקור רה"מ בסין יהיה הזדמנות נאותה לעשות זאת. ישראל צריכה להציג לסינים דרישה חד-משמעית להפסיק ולסייע לאויבי ישראל בטכנולוגיה מתקדמת ובמערכות נשק, אחרת ישראל תשקול לשנות את מדיניותה הנוכחית מול טאיוואן.
ראוי שישראל תאמץ מדיניות דומה מול רוסיה, כפי שרה"מ הצהיר לאחרונה. אם רוסיה דורשת שישראל לא תספק יכולות לאויביה עליה להפסיק לספק נשק וטכנולוגיה מתקדמת לאיראן, לסוריה וללבנון.
יהיו מי שיטענו שישראל אינה מעצמה כמו סין ורוסיה, אבל אני לא מקבלים קביעה כזו כלשונה, במיוחד כשזו הציפיה של ארה"ב, בת הברית העיקרית שלנו.
תא"ל במיל' פרופ' יעקב נגל הוא עמית בכיר ב־FDD ופרופסור בטכניון, כיהן כיועץ לביטחון לאומי של ראש הממשלה נתניהו וכראש המל"ל בפועל
